שלשול כרוני בכלבים- גורמים ואיבחון

שלשול אינו תופעה נדירה בכלבים  ויכול להופיע בכל גיל. שלשול הוא בעצם סימן קליני שמצביע על פגיעה במערכת העיכול או באחת ממערכות הגוף שמחוץ לה. כאשר מדובר בשלשול ממושך שאינו חולף לבדו בתוך מספר ימים, מומלץ על ייעוץ וטרינרי בהקדם על מנת לאבחן ולטפל בבעיה המובילה להופעתו.

מהו שלשול כרוני אצל כלבים?

שלשול מוגדר כעלייה בכמות המים בצואה או עלייה בתדירות מתן הצואה. כאשר הצואה מכילה כמות מים גדולה מהרגיל היא הופכת רכה יותר עד מיימית (שלשולית) ולעתים תתלווה לשינוי המירקם  גם עלייה בתדירות מתן הצואה. שלשולים יכולים לנבוע מפגיעה במערכת העיכול העליונה (קיבה או מעי דק) או התחתונה (מעי גס ורקטום), או ממחלות אשר מקורן מחוץ למערכת העיכול. כאשר שלשול נמשך מעבר ל3 שבועות הוא נחשב כבר שלשול כרוני. שלשול לאורך זמן שכזה מחשיד כי קיימת מחלה בגוף בעל החיים וכדאי וחשוב להתייעץ עם הוטרינר לגבי המשך איבחון וטיפול רצוי.

מהם הגורמים האפשריים לשלשול כרוני?

כאמור, קיימים מיגוון גורמים אפשריים להופעת שלשול כרוני. מחלות שונות בגוף (סיסטמיות), שמקורן מחוץ למערכת העיכול עצמה, יכולות להוביל להופעת שלשולים בשל השפעה משנית על מערכת העיכול. דוגמא למחלות כאלו הן מחלות כבד, מחלות לבלב ואפילו מחלות הורמונליות מסוימות. רבות ממחלות אלו יביאו גם להופעת סמני מחלה נוספים כגון הקאות, שינויי בעירנות, שינויים בכמויות שתייה והשתנה ,שינויים במשקל ובתאבון ועוד.
הגורמים לשלשול כרוני שמקורו במחלה בתוך מערכת העיכול מרובים אף הם. גורמים אלו כוללים זיהום טפילי, אי סבילות (רגישות) לאחד מרכיבי המזון, אלרגיה למזון, חוסר איזון בחיידקי מערכת העיכול, דלקות כרוניות במערכת העיכול ואף גידולים במערכת העיכול. גם כאשר מדובר בשלשול שמקורו במערכת העיכול עצמה, יתכנו סמנים קליניים נוספים כגון שינויים בתאבון, הקאות או פליטות, שינויים במשקל הגוף  ואף סמנים עוריים כגרד או דלקת עורית.
סבירות הגורמים השונים הינה בהתאם לגיל הכלב (כך למשך זיהום טפילי נפוץ יותר בכלבים צעירים, כמו גם אי סבילות למזון ואלרגיה למזון), נוכחות סמנים קליניים נוספים וחומרתם.

כיצד מאבחנים את הגורם לשלשול הכרוני?

בעת הביקור אצל הוטרינר ובהתאם לפרטי ההיסטוריה, גיל הכלב, הופעת סמנים קליניים נוספים וממצאי הבדיקה הפיסיקלית, יחליט הוטרינר לגבי בדיקות איבחוניות נוספות רצויות. בדיקות אלו יכולות לכלול בדיקת צואה לנוכחות פרזיטים, בדיקות דם מלאות ולעתים אף בדיקות הדמייה שונות. בעזרת בדיקות אלו ניתן יהיה להעריך האם מדובר בשלשול ממקור חוץ או תוך מערכת העיכול.
לאחר שתתקבל אבחנה או שיעלה חשד גבוה לגורם המביא לשלשול, ניתן יהיה להמליץ על תוכנית טיפול מתאימה. תוכנית כזו יכולה לכלול טיפול תרופתי, שינויים תזונתיים והמלצות נוספות בהתאם לצורך (הפנייה למאמר המשך- טיפול בשלשול כרוני בכלבים).