בזכות פרוותם הקצרה והבוהקת ועיניהם הכחולות או הצהבהבות, נחשבים כלבי הוויימרנרים לאחד מגזעי הכלבים הייחודיים. מדובר בכלבים הגבוהים ביותר בקבוצת כלבי הציד. הם חינניים ומתאפיינים במהירות, סיבולת ועמידות, כמו גם בנוכחות מרשימה, אשר מזכירה סוס גזעי. הגזע מתאפיין בשני זנים, קצר שיער וארוך שיער, כשהאחרון הוא הפחות נפוץ מבין השניים.
ויימרנר הוא בן משפחה מצוין, שאוהב את החיים לצד הלהקה האנושית שלו. מדובר בכלב ידידותי, נבון ואנרגטי, אשר תחת פיקוח מהווה כלב שמירה נהדר. אם הוא זוכה לאילוף נאות בגיל צעיר הוא יקבל חיות אחרות שנמצאות בבית, למרות שבאופן כללי אינו מחבב כלבים זרים. בגלל הדומיננטיות שלו, גזע זה אינו מומלץ לבעלים חסרי ניסיון.
מוצאו המדויק של גזע כלבים זה אינו ידוע, אם כי כלב מסוג דומה מופיע בציור של ואן דייק מראשית המאה ה- 17. ההנחה היא כי מקור הגזע בכלבים שדמו לפוינטר הגרמני קצר השיער, ואשר בשלב מאוחר יותר התמזגו עם הבלדהאונד דרך הכלאות עם זן אחד או יותר של כלבי הציד השוויצריים. הכלב שימש בעבר לציד חיות גדולות כמו זאבים, חתולי בר, צבאים, דובים ועוד. כאשר החיות הגדולות נעלמו מאירופה, בסוף המאה ה- 19, הכלבים הלכו והתמעטו. עם זאת, בזכות גידול סלקטיבי כלבי הוויימרנר הפכו לציידי חיות קטנות וכלבי ציפורים, וכך שבו וזכו לפופולאריות. גידולם נשמר בסוד על ידי מועדון גזעי הכלבים הגרמני במשך שנים רבות, ורק בשנת 1929 הם הוצגו בארצות הברית.
ויימרנרים הם כלבים נבונים ולהוטים לרצות, אשר מסוגלים להבין מה נדרש מהם. על המטפל שלהם להיות בטוח בעצמו במהלך האילוף, שכן מדובר בגזע דומיננטי מאוד. יש להתחיל באילוף בגיל צעיר כדי למנוע לעיסה, לכלוך של הבית והרגלים רעים אחרים.
גבוהות. כלבים אלה זקוקים לטיולים ארוכים כדי שיהיו רגועים בבית. אם הם אינם זוכים לפעילות מספקת, הם עלולים להפוך להרסניים ואומללים. הם אוהבים לשחות ולהחזיר חפצים וצעצועים, ושתי פעילויות אלה יכולות להעסיק אותם בכל בילוי מחוץ לבית.
בינונית-גבוהה. מדובר בכלב שנהנה לשחק ויכול להתחבב על ילדים, אבל במקביל הוא נמרץ ופעיל מאוד. תכונה זו בשילוב עם הגודל שלו, הופכת אותו ל"פצצת אנרגיה" שעלולה לסכן ילדים קטנים שיעמדו בדרכו. בנוסף, הוא לא תמיד מודע לכוחו ועלול ליזום משחקים פרועים מדי.
כלב ויימרנר קצר השיער הוא אחד מגזעי הכלבים הקלים לטיפוח, והוא דורש הברשה מועטה בלבד. גם כאשר הוא מתרוצץ בשדות המלוכלכים ביותר נדמה שהבוץ נושר ממנו בקלות רבה, כך שלבעליו לא נותר אלא להבריש אותה. הזן ארוך השיער, שהוא הנדיר יותר, דורש הברשה וסירוק באופן קבוע. יש גם לבדוק את אוזניו בקביעות, כדי לוודא שאינן מודלקות.
