כלב הצאן האנגלי העתיק מזוהה בכל מקום בזכות פרוותו הארוכה והפרועה, שמכסה על גוף חסון. נדמה כי עיניו מכוסות תחתיה לחלוטין, אולם ראייתו מושלמת. הילוכו דומה מעט להתגלגלות דובית, אולם הוא צועד לכל מקום בשמחה וללא מאמץ, כשהוא מונע בכוח רגליו האחוריות.
כלב הצאן האנגלי העתיק, הוא כלב עליז וחברותי, מה שהופך אותו לתוספת נפלאה למשפחה. חוסר הפחד שלו מאפשר לו לשמש ככלב שמירה מעולה, בייחוד בזכות נביחתו הרמה – באמצעותה הוא מתריע על כל איום. למרות יחסו לפולשים הוא מסתדר היטב עם כלבים וחיות בית אחרות, ויקבל בחמימות גם אורחים קרואים.
למרות מה שניתן להסיק משמו, אין הוכחות לכך שאכן מדובר בכלב אנגלי. גזע כלבים זה הופיע באנגליה באמצע המאה ה-18 ונראה, לאור מאפייניו, כי יש לו קשר לכלבי רועים עתיקים כמו הברגמסקו, הקולי המזוקן, הבריאר והארמנט. לשם החיבה "בובטייל", שפירושו "זנב קצוץ", נודעת חשיבות בתולדות הגזע. במהלך המאה ה-18 הוענק פטור ממס לכלבים שסייעו לרועים להוביל את הצאן לשוק. כדי לזהות את הכלבים, זנבותיהם קוצצו. הבובטייל הצטיין במיוחד בעבודה זו, בזכות להיטותו לבצע אותה ופרוותו העמידה. בשונה מהיום, באותם ימים איש לא השקיע מאמץ בטיפוח פרוות הגזע והיא נגזזה מדי שנה בתקופת הגז של הצאן. נשות האיכרים השתמשו בגז של הכלבים לטווית בגדים חמים, ממש כמו שעשו עם צמר הכבשים. בשנת 1873 הופיע כלב הצאן האנגלי העתיק לראשונה בתערוכה בריטית, ותוך זמן קצר הפך לפופולארי באמריקה, קנדה וארצות אחרות ברחבי העולם.
מדובר בגזע כלבים נבון אשר זקוק ליחס נחוש במהלך האילוף כדי להתגבר על עקשנותו. כלבים אלה מעוניינים מאוד לרצות את מי שמטפלים בהם, כך שישתפו פעולה לאחר שיבינו את מה שנדרש מהם.
גבוהות. כלבי הצאן האנגלי העתיק זקוקים לבעלים מסורים ופעילים, שיוכלו יספקו להם פעילות רבה לאורך היום. חשוב להקפיד שלא להגזים בהפעלת הגורים, על מנת לא לגרום לבעיות עקב פעילות יתר.
בינונית-גבוהה. כלב הצאן האנגלי העתיק הוא משתתף קבוע בכל פעילות משפחתית, ויצטרף למשחקי הילדים בהתלהבות רבה. למרות אופיו הנהדר הוא עלול לשחק באופן פרוע, כך שיש להשגיח על משחקים בהם מעורבים ילדים צעירים.
גידול כלב מגזע כלב הצאן האנגלי העתיק, כרוך בעבודה קשה והוא אינו מתאים למי שאין לו יכולת להקדיש זמן לטיפוחו. הטיפול בפרווה צריך להתחיל כבר בשלב הגורות של הכלבים, משום שהפרווה שנושרת עלולה להסתבך בזו שצומחת ולהוביל להיווצרות קשרים. הפתרון היחיד במקרה כזה יהיה גזיזתה, מה שעומד בניגוד לכוונתם של רוב המגדלים שמעוניינים בכלב שפרוותו ארוכה.
את השיער שצומח בין כריות הרגליים יש לקצוץ באופן קבוע. חשוב לבדוק את אזור כריות הרגליים לאחר כל טיול, כדי להבטיח שדבר לא נדבק אליהן. אורך הפרווה גורם גם ללכלוך אחוריו של הכלב מפעם לפעם, מה שמצריך ניקוי לעתים תכופות. נוסף על כך חשוב לבדוק בקביעות את חלקן הפנימי של האוזניים ולהסיר מהן לכלוך ושיער עודף, כדי למנוע דלקות.
