כל כלב, מעורב וגזעי כאחד, הוא בעל יופי וייחוד משלו. עם זאת, במקרה של מלטז, נראה שמדובר בכלב שערוך בכל עת להשתתף בתחרות "מלך היופי". ראשו של המלטז מורם בגאווה, עיניו הגדולות נראות כאילו הן מאופרות והליכתו שופעת ביטחון. הוא מכוסה בפרווה סמיכה, משיית ומבריקה, בגוון לבנבן שנוטה לשנהב.
מקורו של גזע כלבים עתיק זה במרכז הים התיכון, בערי החוף של איטליה וכמו כן גם באי מלטה– אזורים אליהם הגיעו ספינות ששרצו מכרסמים. שמו של הכלב- מלטז נגזר מלטינית, ומרמז כי בני גזע זה היו חביבים מכל על הנשים האלגנטיות ברומא. מאחר שמדובר בגזע כלבים שהפך לחברם הטוב של סלבריטאים ושרבים נושאים כיום בחיקם לכל מקום, ניתן לומר שהסטטוס הזה נשמר עד לימינו.
המראה המתוק של הכלב הזה עשוי להטעות, משום שמדובר בבעל חיים שרוצה "לומר" את המילה האחרונה במגוון נושאים. הוא עשוי לגלות רכושנות כלפי חפצים ולהרעיש באופן חריג, כך שחשוב להציב לו גבולות כדי להימנע מבעיות התנהגות.
נמוכות. לכלבי המלטז אין צורך מיוחד בריצה, הליכה מרובה או כל פעילות משמעותית מחוץ לבית. הבית הוא ה"אימפריה" שלהם, והם נהנים לשהות בו לאורך רוב היום. כאשר ייצאו לבסוף מהבית, לא יתנגדו לנשיאתם ממקום למקום.
בינונית. להבדיל מכלבים קטנים אחרים כמו הטרייר האנגלי, שנוהגים בסבלנות כלפי ילדים, מלטזים עלולים לגלות כלפיהם תוקפנות, בייחוד אם יחששו שהם חודרים לשטחם או מנסים לגעת בחפצים האהובים עליהם. חשיפת הכלבים לילדים מגיל צעיר יכולה למנוע את הבעיה, אך בכל מקרה חשוב להציב להם גבולות ובמקביל גם ללמד את הילדים להתנהל מולם נכון.
למלטז אין ריח כלבי והוא אינו משיר שיער, אך פרוותו הארוכה דורשת טיפוח יומיומי. נחוצים לו הברשה, חפיפה לעתים קרובות, וניקוי הפנים והאזור שסביב העיניים.
